<h1>יבין שמועה לרשב"ץ פ"י</h1>
<h2>דף מו:</h2>
אמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כלה טריפה אמר ליה רבינא לרבא מקצתה מאי טעמא דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא ואסיקנא אלא לא שנא והריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פסקי דבין בכולה בין במקצתה כשרה וכן כתב רש"י ז"ל ור"ח ז"ל כתב דבין בכולה בין במקצתה טריפה והוא עצמו ז"ל פסק אדומה כשרה כר' נתן ע"כ אומר רבי' אפרים ז"ל שיש חלוק בין אדומה להאדימה דהאדימה משמע שמחמת חולי שיש בריאה האדימה יותר מדאי ומשום הכי טריפה אבל אדומה משמע מעצמה ומסוגיי' הגמרא לא נראה כן אלא כדברי הריא"ף ז"ל שאין חולקין בין אדומה להאדימה ובין בכולה ובין במקצתה כשרה. וכתב בעל הלכות ז"ל היכא (דעניא) [דעביא] לה כבידא חזינן לריאה דידה אי חוורה כעמר גפנא טריפה ואי סומקא בריא וכשרה ולא מצאו האחרונים ז"ל עקר לדברים אלו בגמרא [מ"ז ע"ב] [דין ריאה שדומה לבקעת עצים] אמר רפרם אמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא פירוש בקעת עצים איכא דאמרי בחזותא ואיכא דאמרי בגושת' כלומר שקשה ממש כהעץ ואיכא דאמרי דשיע' דלית לה חתוכה דאוני וכבר פירשנו זה בענין מנין האונות ולמדנו מזה שהריאה הדומה לבקעת עץ במראה וממשות טריפה וזה המראה פירש הרמב"ם ז"ל שהוא כעין חריות של דקל והיא אסורה מספק שהיא דומה למראות האסורות. וכתב ז"ל כן מפני שבגמרא נסתפקו אם רבא אמרה בגושתא או בחזותא ואופתא הוא חריות של דקל כמו שדי אופי ונתרין תמרי בפרק הנזיקין [ס' ע"א] ובפרק לולב הגזול [ל"ב ע"א] בענין כפות תמרים ואימא אופתא ויש גרסאות בגמ' איכא דאמרי דפחיזא כאופת' ואיכא דאמרי דנפיחה כאופתא וכן כתב גרסא הריא"ף ז"ל בהלכות ורש"י ז"ל פירש דפחיזא קשה מלשון [איוב מ'] יחפוז זנבו כמו ארז וי"א קלה מלשון [צפניה ג'] פוחזים והיינו כגושתא ונפיחא שנעשית לבנה כבקעת והיינו בחזיתא ולפי פירושו אין כאן אלא שני דברים גושתא וחזיתא והזקיקו לפרש כן לפי שאין אופתא נפוחה אבל רבינו יהונתן ז"ל תקן זה שפי' שהיא נפוחה כשרש האופתא וכן הרמב"ם ז"ל כתב במנין הטריפות ריאה שהיא נפוחה ועומדת. (דין ריאה שדומה לצבע שחור). אמר רב אחא כי כוחלא כשרה פירוש צבע כחול שאינו לא ירוק ולא שחור וידוע הוא לכל הדיותא טריפה שהיא שחורה כקורט של דיו יבש וסימניך באי זה מאלו המראות כחלא ודיותא היא טריפה שלא תטעה הסימן הוא דיותא אומיתא זה העוף נקרא דיו והוא דיה האמורה בתורה [דברים י"ד] וקורין לו דיותא וכמו שזה העוף הוא אסור כן זה המראה של דיותא שדומה לו בשמו יהא אסור לפי שזה השחרות אינו אלא מחמת לקו' כדאמר ר' חנינ' לענין דם הנדה השחור שהוא טמא אעפ"י שהתורה לא טמאה אלא מראה אדום ונתן טעם ר' חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה ור' חנינא רופא הוא כמו שנזכר בפ' ראשון מחולין [ז' ע"ב] ובגמ' יומא [מ"ט ע"א] וידע זה מחכמתו וכן אנו רואין שהדם כשהוא נקפה חוזר שחור וכיון שהוא לקות טריפה שסופו לירקב ולינקב. (דין ריאה ירוקה). ואמרו בגמרא שהריאה שהיא ירוקה כשרה כרבינו נתן ודוקא שהיא ירוקה ככרתי אבל ירוקה ממראה אחר לדומה לזהב טריפה והזכירו בזה בגמרא שלשה מראים והם כשות ומוריקא ובעתא וכולן מין ירוק הם אלא שאין דומי' זה לזה. כשותא הם כמין חוטין ירוקין גדלים על הקוצים ועל צמח פשתן ואין להם שרשים וכן נקראים בלשון ערבי כישות ובלשון לעוזות רופאים קושקוטא ומוריקה הוא כרכו' ובעתא הוא חלמון ביצה והרמב"ם ז"ל פירש מוריקא חריע והוא הצמח שצובעין הבגדים ונקרא בלשון ערבי וערוק צפא"ר וכן בירושלמי דמעשר שני מפרש חריע הנזכר במשנה פ' שני דכלאים [מ"ח] ובמסכת עוקצין [פ"ג מ"ה] מוריקא. (דין ריאה במרא' כבד ובשר). א"ר כהנא כי כבדה כשרה כבשרא טריפה וסימניך [שמות כ"ב] ובשר בשדה טריפה ורש"י ז"ל פירשו לענין מראות שאם מראה הריא' כמראה הכבד כשרה כמרא' הבשר טריפ' דהכי קים להו לרבנן שזה אינו לקות וזה לקות וכן כתב הרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי ז"ל פירשה לענין גושתא כלומ' ממשות הריא' ואין דבריו נכונים. (דין ריאה גלדי אוכמי חזואתא). [מ"ו ע"ב] אמר רבא האי ריאה דקיימא גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזואתא חזואתא כשרה ופי' הריא"ף ז"ל דדווקא דהוו הני חזואתא מהני חזואתא דלא מטרפא בהו בהמה הילכך האי אוכמי אוכמי מיירי דהוו ככחלא דאי הוו כדיותא טריפה וכן פירש ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל ואשמועינן רבא דאע"ג שיש בה הרבה מראו' כיון שאין בה מראה פסול כשר' אבל אם היה שם מראה פסול אפי' בכל שהוא טריפה שטע' מראה הפסול הוא משום שדינו הוא כניקב וכמו שנקב פוסל בכל שהוא כן מראה פסול פוסל בכל שהוא. והראב"ד ז"ל בהשגות סובר דהא דרבא דמכשר בחזואתא חזואתא אפילו במראות הפסולות הוא מכשיר לפי שאין מראה פוסל אלא בכולה אבל במקצתה אינו פוסל ואין דבריו נכונים. אבל הרא"ה ז"ל פירש דבמראות פסולות עסיקי' ואפי' הכי כשרה אעפ"י שמראה פסול פוסל בכל שהוא והכא היינו טעמא דמכשר רבא משום דכיון דקיימא גלדי גלדי והם צמחים אנו תולין שנוי מראות הללו מפני הצמחים לא מפני עור הריאה אלא מחמת מוגלא. וכתבו הגאונים ז"ל שכל מראות הפוסלי' בריאה אם כשנופחי' אותה חוזרת למראה בשר כשרה שהבהמ' בחייה נפוחה היא. (דין שתי בועות הסמוכות) [מ"ז ע"א] אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכן להדדי לית להו בדיקות' בזה נתחלפו הפירושים שכיון שהבועא מצד עצמה אינה אוסרת ואם היתה אחת מותרת למה תאסר כשהן שתים סמוכות זו לזו ורש"י ז"ל פירש דקים ליה לרבא שאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות סביביו וזה אינו נכון והרמב"ם ז"ל כתב שהטעם הוא מפני שהדבר קרוב הוא הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה וגם זה אינו נכון שהרי אפשר לנקוב שתי הבועות זו מכאן וזו מכאן עד שתצא כל הליחה שמבפנים ואחר כך נראה אם יש ביניהם נקב על כן נראה כדברי מי שפירש כיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חברתה סופו של עור הריאה לינקב והרי הוא כאלו ניקב מעכשו. חדא דמתחזיין כתרתי מייתינן סלוא ובזעינן לה אי שפיכן להדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי נינהו וטריפה. (דין אם מקיפין בועה ודין בועה) [מ"ו ע"ב] אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי אע"ג דאמרין [נ' ע"א] מקיפין בריאה ה"מ ריאה אבל כשנעשית שם בועא אין מראה נכר בה שעשוי להשתנות כל שעה ושעה ושמא מראה אחר היה לו ונשתנה. וכתב רש"י ז"ל דכי אמרינן דאין מקיפין ואסרינן לה כדאינקיבה דוקא היכא דליכא [למיתלא בטבחא] דלא ממשמשא ידא דטבחא למדנו מדבריו ז"ל דאע"ג דאיכא ריעותא דאיכא למימר מחמת בועא אינקיבה א"ה תלינן בטבחא ולקולא וכבר כתבתי כי אם סרכא יוצאת מהבועא אעפ"י שהיא תלויה דאסרינן לה ולפי דברי רש"י ז"ל היה אפשר להקל שהרי מפני ריעותא הבועא לא מחמרי' בה טפי. וכתוב בה"ג האי בועא דקימא בשפולי דריאה או על אונא אי מהדר לה בשרא הדרינא דבועא אפי' כל שהוא כשרה ואי לא חסרה היא טריפה. הגהה ואם נמצאת בענוניא שאינ' נאסר' לא ביתר' ולא בחסרת נר' שהיא מותרת וכן דנתי הלכה למעשה שב"ש וכתב הרב בעל התוספו' ודבר תמה הוא ואף לאסור מטעם דנראה כב' בועות אינו נראה דהא מכשרי' היכא דשפכי אהדדי והרב בעל העטור ז"ל כתב אין לנו להוסיף על הטריפות ומ"מ דברי הגאונים ז"ל קבלה הם וראוי לחוש להם. (דין העלת צמחים) [מ"ח ע"א] בעא מניה רבא בר רב חנא העלתה צמחים מהו אמר ליה כשרה. אמר ליה אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנדרין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה. מים זכים כשרה אמר ליה ההיא בכולי' אתמר ונראה מכאן שאם יש צמחים בריאה ומלאים מוגלא שהיא כשרה. והריא"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל פירשו דווקא דלא אסרוח אבל אסרוח טריפה ולא מיחוור שזה לא נזכר בגמ' אלא בכוליא דהכי אמרינן התם [נ"ה ע"ב] דמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא מים זכים כשרים הכא והכא ואמרינן בסמוך לא אמרינן אלא דצילי אבל עכירי טריפה וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סרוח אבל סרוח טריפה. והריא"ף ז"ל פירשה לענין ריאה ואינו אלא לענין כוליא והראי' מדאמרינן בגמ' [מ"ח ע"א] אמר רבא כי אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי פי' שוק של רצענין ואמרי לה בשוקא דרבנן חזי הנך דקיימי כנדי ולא אמר להו ולא מדי פירוש שהיו הצמחים גסים כמו הנד וכן אמרינן התם [ע"ב] ר' אמי ור' אסי כי הוו חלפי בשוקא דטברי' חזו הנך דקימי טנרי טנרי ולא אמרי להו ולא מדי פירוש שהיו הצמחים קשים כסלע ומכאן נראה שבכל ענין הם מותרים ולא בדקום אי צילי אי עכירי אי סרוח אי לא סרוח. וכתב הרמב"ם ז"ל שכשמוציא הליחה צריך לבדוק הסמפון שתחתי' אם נמצא נקוב טריפה למדה הר"ב ז"ל מריא' שנשפכה כקיתון [מ"ז ע"ב] וזה אינו נראה נכון דהתם כיון שנמוק כשרה מבפנים ונתקלקלה כ"כ חוששין אף לקלקול דסמפנות אבל בצמחים לא אתרע ריאה כ"כ והיינו דבהנך דקימי כנדי כנדי טנרי טנרי לא בדקינהו בסמפונות כלל. וכן דעת הרשב"א ז"ל. ובגמרא אמרו דלקותא פסול בכוליא ובריאה ופירש רש"י ז"ל לקותא דמליא מוגלא ואינו נראה דמוגלא כשרה היא בריאה. אבל לקות הפוסל בריאה הוא שנתמסמס הבשר והרופא גורדו ומעמידו על בשר חי. חי חי הוא יודוך כמוני היום.
